לפני עשורים בודדים, תל אביב הייתה שוקקת חיים, אך המודעות לקנאביס כמעט ולא הייתה קיימת. בחורים ובחורות חיפשו דרכים להרגיש את ה"קסם" של החומר הירוק, ובמקום הקנאביס הנגיש של היום, היינו מחפשים את ה"כייף" או ה"שוקולד" – שמות קוד לחשיש העשוי מקנאביס. הסיבה לכך הייתה פשוטה – מריחואנה לא הייתה זמינה כפי שהיא היום, והשגת קנאביס הייתה בגדר משימה מורכבת ולעיתים כמעט בלתי אפשרית.
אל תבלבל במוח תעביר אותי לטלגראס >>
המסע לחיפוש **כיוונים בתל אביב**, כלומר להשיג סם, היה קורה בסמטאות החשוכות של אלנבי, במועדונים נסתרים ברחבי העיר ובמפגשים חברתיים אחרים. מי שרצה לשאוף שאכטה היה צריך להסתמך על קשרים אישיים, פגישות מקריות או המלצות של חברים. המחירים היו בשמיים, והקושי להשיג חשיש הפך אותו למצרך נדיר.
אבל אז הגיעה תקופה שחורה בשוק המקומי – חנויות נוחות וקיוסקים החלו למכור סם מסוכן בשם "נייס גאי", תערובת כימית רעילה שכללה פסולת עץ וחומרי הדברה. הסם הזה, שהיה זמין בכל פינה, גרם לנזקים בלתי הפיכים והעלה את המודעות לסכנות הסמים המסונתזים. אנשים הבינו שזה לא קשור לעולם הקנאביס הטבעי, אך הכאב היה רב והנזק – משמעותי.
במקביל, השוק התל אביבי חווה מהפך: יותר ויותר אנשים החלו לדבר על "הירק", כלומר קנאביס אמיתי. בהתחלה, אפילו הירק היה קשה להשגה, וההורים של אותם צעירים ש"ניסו להתארגן" על גרם או שניים חששו שמדובר בסם מסוכן. הדעה הרווחת הייתה שקנאביס מסכן את הבריאות, ובתקופה זו – היה מדובר בטאבו אמיתי.
—
המעבר לקנאביס טבעי הביא איתו עלייה חדה במחירים. גרם בודד של מריחואנה נמכר ב-150 ש"ח או יותר, וגם אז היה קשה למצוא את הסחורה באיכות גבוהה. מי שהצליח **להתארגן על כיוונים בתל אביב**, נחשב בר מזל, וההתארגנות הפכה למסע בפני עצמו.
אך אז, בעידן הדיגיטלי, פרצה לתל אביב תופעה חדשה – **טלגראס**. מערכת קבוצות בטלגרם שבה אנשים יכלו להתארגן על קנאביס בקלות יחסית. מדובר היה במהפכה של ממש: תוך זמן קצר, מחירי הקנאביס צנחו, והאפשרות "להתארגן" הפכה נגישה לכל כיס. **טלגראס יצרה שוק רחוב חופשי שבו אנשים יכלו למצוא כיוונים בתל אביב** במהירות ובביטחון יחסי.
עם הזמן, גם בבתי המרקחת ניתן היה למצוא קנאביס רפואי יותר בקלות. מה שהיה פעם סם נדיר הפך לאט לאט למוצר נגיש יותר. חקלאים ישראלים החלו להיכנס לתחום גידול הקנאביס, מה שתרם להרחבת השוק.
—
ועדיין, המאבק ללגליזציה של קנאביס בישראל רחוק מסיום. הממשלה, שמוצאת את עצמה עסוקה בפוליטיקה ובנושאים אחרים, לא מצליחה להקדיש את הזמן הדרוש לקדם את התהליך הזה. הציבור הרחב תומך בלגליזציה, אך נראה שהרשויות עוד לא הבשילו לטפל בנושא.
בינתיים, ברחובות תל אביב, **כיוונים בתל אביב** נשארים חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. המונח "להתארגן" ממשיך ללוות את חיי הלילה התל-אביביים. צעירים וותיקים כאחד משמרים את הקשר הייחודי של העיר עם הקנאביס – בין אם דרך שוק הרחוב שעדיין פועל במחתרת, ובין אם דרך רשתות של אנשים שמכירים את השוק היטב ויודעים בדיוק היכן ניתן למצוא את האיכות הטובה ביותר.
תל אביב, העיר שהיא מוקד של תרבות, חופש וחיים חברתיים תוססים, נותרת הלב הפועם של השוק הלא רשמי, כשהכיוונים ממשיכים לזרום דרך מפגשים אקראיים, שיחות ברים או אפליקציות דיסקרטיות. מי שמחפש שאכטה טובה עדיין ימצא את עצמו מחפש במקומות מוכרים, אך עם פחות סיכון ויותר מודעות ציבורית, שהפכה את החוויה ליותר נגישה ובטוחה.
עם הזמן, ברור לכולם שהכיוון הוא חיובי – קנאביס, שבעבר נחשב סם מסוכן ומזיק, היום הוא נחשב לחומר תרופתי, שמביא עמו יתרונות רבים. שינוי התפיסה בקרב ההורים של הדור הצעיר מדגים את השינוי החברתי הרחב שחל בישראל. מה שיום אחד היה מושא לפחד ולחשש, הפך למשהו שנתפס טבעי, רפואי ולגיטימי.
ועד שהחוק הישראלי יאפשר לגליזציה מלאה, תל אביב ממשיכה להיות הסמן הימני של הקנאביס בישראל.
כאן תוכלו למצוא קישורים חיצוניים לקבוצות טלגרם אמינות ששם ניתן להתארגן בכיף על קנאביס. את הקבוצות הללו בדקנו היטב ומצאנו שהן אמינות, מבוססות על המלצות של משתמשים ותושבי תל אביב. עם זאת, חשוב להדגיש שהשימוש בקבוצות אלו אינו באחריותנו, והן מוצעות כ המלצות בלבד, כפי שקיבלנו מהמבקרים שלנו. כל החלטה להתארגן דרך קבוצה מסוימת היא בגדר שיקול אישי, ואנו ממליצים לפעול בשיקול דעת ובזהירות.
